ייצור שמן זית משובח הלכה למעשה
שלבי ייצור שמן זית הם: ריסוק, כבישה/ סחיטה והפרדה.
בתי בד קדומים פעלו בארץ ישראל החל משנת 300 לפנה"ס, והגיעו לשיאם בתקופת המשנה והתלמוד, עד המאה החמישית לספירה.
ייצור שמן זית הקדום פעל באמצעים יעילים, המעידים על הבנתם של תושבי הארץ והידע הרב שנצבר על ידם.
השלב הראשון לאחר איסוף הזיתים, הוא ריסוקם. בשלב זה שופכים את הזיתים אל תוך מתקן הנקרא "מפרכה", המורכב משתי אבנים גדולות המונחות זו מעל זו.
האבן הראשונה מכונה "ים" וצורתה כקערה גדולה ושטוחה, במרכזה ניצב מוט עץ ארוך שעליו מורכב ציר. הציר עובר דרך האבן השנייה, הטוחנת, המכונה "ממל". אל ציר האבן הטוחנת, נהגו לרתום חמור, אשר צעד במסלול סיבובי סביב ה"ים". כך הסתובב הממל וריסק את הזיתים.
השלב השני לאחר ריסוק הזיתים, הוא כבישה/ סחיטה.
תוצר הריסוק, הועבר אל "עקלים" – סלים קלועים מחבל.
שיטת הסחיטה התבצעה ע"י הנחת קורת העץ כבדה על הסלים. בצד אחד קורת העץ הייתה מעוגנת לקיר, ומצידה השני היו משקולות אבן כבדות.
הפועלים סובבו את חתיכת העץ שבה תקועים המקלות, ואז החבלים הסתובבו סביב חתיכת העץ, ואז המשקלות עלו ויצרו לחץ על קורת העץ. בזמן הסחיטה, שימשו הסלים גם כמסננת. השמן והמוהל (נוזל נוסף בלתי שמנוני המצוי בזית) טפטפו החוצה ואילו הגלעינים, הקליפה ושאר הפסולת שנקלעה בין הזיתים נותרה בתוך הסלים. פסולת זו כונתה במשנה "גפת" ושימשה להאכלת בהמות ולהסקה
השלב שלישי לאחר הסחיטה, הוא ההפרדה בין השמן למוהל. הנוזל הנסחט שהכיל את השמן והמוהל נזל אל בור איסוף שמן הנקרא "עוקה". לאחר מספר ימים, השמן צף מעל המוהל והנוזלים הופרדו לכלים שונים.
שיא השימוש בבתי בד לייצור שמן זית
החל מהתקופה ההלניסטית, בה שוכלל מתקן הריסוק, ועד התקופה הביזנטית הייתה פריחה של הענף, חשיבותם של הזיתים והשמן הייתה רבה. במשך השנים, ובמיוחד בתקופות הקלאסיות, ידוע לנו על מסורות ומנהגים שהתפתחו סביב תעשיית שמן הזית. שרידים של "מקדשונים" שהופיעו בתוך בתי בד – מלמדים על שייכותו לעובדי אלילים, כגון בית בד במרשה) כמו גם סימנים אחרים המוכיחים על בית מלאכה השייך ליהודים או לנוצרים.
כיום נשענים היצרנים האיכותיים על בסיס הידע הקיים מזה אלפי שנים באיזורינו, ומשלבים טכנולוגיה חדשנית בינלאומית, להפקתו של שמן זית משובח, בסטנדרטים הגבוהים ביותר הידועים ומפוקחים ברחבי העולם.
